המבקש עתר לאישורה כייצוגית של תובענה שהוא הגיש נגד המשיבה ("
התאגיד"). עניינה של התובענה הוא גביית יתר של ריבית בגין תשלומים המשתלמים לתאגיד לפי "הסדר תשלומים" כהגדרתו בסעיף 32(א) לכללי תאגידי מים וביוב [אמות מידה להוראות בעניין הרמה, הטיב והאיכות של השירותים שעל חברה לתת לצרכניה] תשע"א-2011 ("
הכללים").
ביום 28.10.12 הגיש התאגיד הודעת חדילה וביקש לדחות את בקשת האישור ועל רקע זה הוריתי על הגשת כתבי טענות הן לעניין הודעת החדילה והן לעניין הגמול ושכר הטרחה. בהודעת החדילה טען התאגיד כי אין מקום לפסוק גמול ושכר טרחה, בעיקר מן הטעם שלהגשת הבקשה לא קדמה פניה לתאגיד.
בתשובת המבקש להודעת החדילה הוא טען שאין לאשרה, ולכך עוד אתייחס להלן. אשר לסכומי הגמול ושכר הטרחה טען המבקש כי ניתן למצוא בפסיקת הערכאות השונות, בתיקים שבהם מוגשת הודעת חדילה, סכומי גמול ושכר טרחה העולים על סכומי הגבייה הבלתי חוקית, ומכל מקום ניתן למצוא פסיקה, במקרים כאלה, של סכומים המהווים עשרות אחוזים מן הגבייה הבלתי חוקית.
לעניין הפניה המוקדמת טען המבקש כי דרישת הפניה המוקדמת מנוגדת לרציונל העומד ביסוד החוק וכי, מכל מקום, עניין זה אינו צריך להיות אחד השיקולים בפסיקת גמול ושכר טרחה. בתמיכה לטענותיו הפנה המבקש לע"א 10262/05 אביב שירותים משפטיים בע"מ
נ' בנק הפועלים בע"מ, ההנהלה הראשית (11.12.08) ("
עניין אביב שירותים") שם נקבע שהעדר פניה מוקדמת אינו מצדיק את המסקנה שהגשת תובענה ייצוגית נעשתה בחוסר תום לב, ועוד הוא הפנה לפסיקת בתי משפט מחוזיים ברוח דומה. (למשל ת"מ (נצ') 102-09
ויקטור גרייב בע"מ
נ'מועצה אזורית הגלבוע (31.1.12) ות"מ (חי') 40635-05-12 יוסף אחמד יונס
נ'
מי הגליל - תאגיד המים והביוב האזורי בע"מ(28.10.12). טענה נוספת שהעלה המבקש היא כי פניה מוקדמת עלולה להביא לסילוק תביעתו האישית של המבקש כדי להימנע מהתמודדות עם התובענה הייצוגית.
מנגד טען התאגיד כי הודעת החדילה הוגשה במועד וכי המבקש אף אישר את הדבר בהודעה שהגיש ביום 19.12.12, ומכאן שאין כלום בטענת המבקש שהתאגיד איחר בהגשת הודעת החדילה.
לעניין הגמול ושכר הטרחה ביקש התאגיד להסתמך על ההחלטה שניתנה בת"צ 36086-07-11
חרסט נ' ידיעות אחרונות (19.9.12) שם הובעה הדעה שראוי להטיל על מי שמבקש להגיש תובענה ייצוגית נטל לבצע פנייה מוקדמת לנתבע והדבר הוסבר בתועלת העשויה לצמוח לחברי הקבוצה במובן זה שאם הפניה תיענה בחיוב כי אז הושגה המטרה והנתבע תיקן את דרכו ואם לא כך יקרה לא ניתן יהיה לטעון שהתובענה הייצוגית הוגשה בחיפזון וקודם זמנה.
לגופם של שיקולי פסיקת גמול ושכר טרחה הרחיב התאגיד את הטיעון על העובדה שמדובר בכספי ציבור, ובעקבות הדברים שנאמרו בעע"מ 2395/07
אכדיה סופטוור סיסטמס בע"מ נ' מנהל המכס (27.12.10) ("
עניין אכדיה") ובהחלטות שניתנו בעקבותיו ראוי לנהוג זהירות בכספי ציבור המשולמים כגמול ושכר טרחה ולאזן את עניינו הלגיטימי של התובע אל מול האינטרס הציבורי המחייב זהירות והקפדה בקביעת הזכות לתשלומי גמול ושכר טרחה.
עוד נטען כי בהיבט של שיקולי תשומה העניין דנא לא הצריך אלא השקעת משאבים מועטה ובעניין החלטות ופסקי הדין שאליהם הפנה המבקש כמשל וראיה לפסיקת גמול ושכר טרחה במקרים דומים הצביע התאגיד על שורה של החלטות שיפוטיות שבהן נפסקו סכומים שהם בקצה השני ובצד הנמוך של מתחם הפסיקה בעניין זה.
לאחר שהוגשה תשובת התאגיד התרתי למבקש להגיש טיעון משלים על רקע פסק דינו של בית המשפט העליון בעע"מ 6687/11
מדינת ישראל נ' ז'וז'ו אבוטבול (25.12.12) ("
עניין אבוטבול") והוא ביקש שאיישם את הדברים שנאמרו בו גם לעניין הבקשה הנוכחית.
שקלתי את טענות הצדדים והחלטתי לפסוק למבקש גמול בסכום של 10,000 ש"ח ושכר טרחה לבא כוחו בסכום של 80,000 ש"ח. נימוקי, בקצרה, יפורטו להלן.
לדעתי, טענת העדר פניה מוקדמת שאותה העלה התאגיד איננה חוסמת את זכאותם של המבקש ובא כוחו לגמול ושכר טרחה ובה בעת אציין גם שלא מקובלת עלי טענת המבקש, המבוססת על הדברים שנאמרו בעניין אביב שירותים שהסוגיה הוכרעה בפסיקה בניגוד לעמדת התאגיד. לדעתי, הדברים שנאמרו בעניין אביב שירותים נוגעים לסוגיית תום הלב, או העדרו, בהקשר של השיקולים הרלוונטיים לאישור תובענה כייצוגית ואין מקום להחיל אותם, בכל עת ובכל נסיבות על סוגיית פסיקת גמול ושכר טרחה ובכל מקרה יהיה מקום לבחון את הנסיבות הרלוונטיות. כך, כאשר מבקש האישור פנה אל הרשות המנהלית ועוד בטרם קיבל תשובה הוא הגיש את בקשת האישור (ת"מ (חי') 20831-06-12 אליהו מלך ושות' חברת עורכי דין
נ'מדינת ישראל - משרד המשפטים/ רשות האכיפה והגבייה (5.2.13)) הנסיבות תהיינה שונות מן המקרה שבו פנה מבקש האישור לרשות המנהלית ונענה בסירוב (ת"מ (חי') 34531-01-10
שרון לוי נ' עיריית חדרה (19.5.11) ("
עניין שרון לוי"); ות"מ (חי') 38632-07-12 גילי חן-פרבר
נ'
עיריית חיפה (12.2.13)).
בענייננו לא מקובלת עלי טענת התאגיד שהעדרה של פניה מוקדמת, כשלעצמה, צריכה להביא לשלילת זכות לגמול ולשכר טרחה שכן בהעדר ראיה לסתור, ההנחה היא שבקשת האישור הביאה להודעת החדילה וממילא גם הביאה תועלת לחברי הקבוצה.
אשר לשאלת הסכומים שאותם יש לפסוק, אין זה מפתיע שכל צד בחר להביא כדוגמא וכאסמכתא את ההחלטות השיפוטיות התואמות את עמדתו ובסופו של דבר מצאתי קושי להסיק מאסמכתאות אלה עיקרון או כלל ברור כלשהו ובגדר קושי זה כלול גם פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין אבוטבול אשר לדעתי גם אותו צריך לקרוא על רקע נסיבותיו. יחד עם זאת יש לתת את הדעת שבעניין אבוטבול נקט בית המשפט בגישה הרואה את התועלת לחברי הקבוצה במניעת הגבייה הבלתי חוקית בעתיד, היינו החיסכון שנוצר לחברי הקבוצה מחדילת גבייה כזו (השוו: עניין שרון לוי).
התאגיד טען שסכום גביית היתר בתקופה הרלוונטית (כארבעה חודשים בשנת 2012) הוא כ-180,000 ש"ח ולטענת המבקש יישום גישת החיסכון העתידי שננקטה בעניין אבוטבול מביא לסכום של כמיליון ש"ח.
טענה זו מתקבלת על דעתי ועל בסיס זה, כמו גם על בסיס הגישה המוצעת על ידי המחבר א' קלמנט, שלפיה יש מקום לפסוק את שכר הטרחה בדומה לאופן שבו נעשה הדבר לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975 ("
פלת"ד") מתקבלת התוצאה שסכום שכר הטרחה יהיה 80,000 ש"ח והגמול יהיה 10,000 ש"ח.
בהגיעי לתוצאה זו נתתי דעתי גם לדברים שנאמרו בעניין אכדיה שכן באותו עניין ציין בית המשפט שבצד הזהירות שיש לנקוט בכספי ציבור ראוי לפסוק לתובע הייצוגי שכר טרחה בסכום סביר ולדעתי פסיקת שכר טרחה בשיעור שהמחוקק ראה אותו כסביר בתביעות פלת"ד יכולה להיחשב כסבירה גם בענייננו.
סיכומו של דבר הודעת החדילה מתקבלת והתאגיד ישלם למבקש ולבא כוחו את הגמול ושכר הטרחה בסכומים שצוינו לעיל.
ניתנה היום, ט' אדר תשע"ג, 19 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.
חתימה